052-2933025

באחת מקבוצות המורים בפייסבוק, מישהי פרסמה שיר. בבית הראשון מתואר ילד מציק ומפריע, "הכי מרגיז בעולם", ובבית השני - ילד ש"בוהה ומעביר את הזמן".

בבית האחרון: "אם תפגשו אותו, תגידו לו (ולכולם), שהוא אהוב ואין כמותו, וככה בדיוק הוא מושלם."

השיר זכה לתגובות: מרגש, מדהים, נפלא, כמה שזה נכון, רק שנזכור לעשות זאת, ועוד. 

צר לי להיות משבית שמחות, אך תגובתי הייתה שונה. חשוב מאוד שהמורים יבינו: אין זה מרגש, אין זה נפלא ואין זה נכון. ואם אכן "נזכור לעשות זאת" - נהווה חלק מכריע בהמשך ההידרדרות של הילד. 

לגבי הילד המפריע: אסור לנו בשום פנים ואופן לומר לו שככה בדיוק הוא מושלם. זה שקר. התנהגות כזאת של הילד בכיתה, או בכלל, היא ביטוי למצוקה שאינו יודע להתמודד עמה. עם הזמן, הילד עלול לראות את ההתנהגות הבלתי נסבלת כדבר המייחד אותו, להיות שרוי באימה (ואינני מגזים), שבלי זה, אין בו כלום.

אסור לנו לומר לו שככה בדיוק הוא מושלם, להפך: אנו יודעים שאתה לא באמת אוהב להציק. רק כך יתחיל המסע של הילד לקראת מי שהוא באמת.

לגבי הילד שיושב ובוהה: אכן ייתכן שכך טוב לו, אך סבירות גבוהה שהילד הזה במצוקה, נמנע מתקשורת עם ילדים וממשחקים עקב בעיות שבאחריותנו לאתרן. 

איך נדע? נדבר עם הילד, נדבר עם בני משפחתו ועם המורים שבאים איתו במגע, נקשיב ונתבונן. בהתבוננות - נחפש דפוסי התנהגות שחוזרים על עצמם, ונצא מהנחה שאותם דפוסים אמורים לתת מענה למצוקה מסוימת.

לחצו על הקישור - סיפורו של דני (שם בדוי), שניצל מגורל אומלל, ניצל מחיים של התייחסות לעצמו כאדם אלים, בזכות ההתבוננות שעשיתי (מתוארת בפירוט); אך אינני רוצה להתהדר בנוצות זרים: לא רק העבודה שלי הכריעה את הכף כאן, אלא גם, ובעיקר, שיתוף הפעולה של אנשי הצוות החינוכי, שעשו מאמץ גדול - קודם כל השתחררו מפרדיגמות "מובנות מאליהן" (אין זה קל!), ובשלב הבא: פעלו בהתמדה ליצירת שינוי למען הילד, כמו גם למען ילדים אחרים, שעלולים להגיע למצב דומה. 

ואם כל האמור לעיל נראה לכם מופרז, אתם לא לבד. תלמידה חכמה שלי אתגרה אותי בשלוש שאלות:

1. האם ילד שמציק, ילד שבוהה וכו' - בהכרח סובל מבעיה?

2. נניח שכּן - אז, האם ייתכן שהבעיה של כל הילדים היא חוסר אהבה, ואם ילד ימצא דמות חינוכית שתאמין בו, מבוגר שיאמין בו ויאהב אותו כפי שהוא, הבעיות תיפסקנה מעצמן, שהרי הילד יאמין בעצמו וישתדל לשנות את דרכיו?

3. ובאותו הקשר - מה עם האמירה המפורסמת של יאנוש קורצ'ק: "אין ילדים רעים - יש ילדים שרע להם"?

שאלות מצוינות. אני מבטיח להעלות בקרוב מאמר שייתן מענה מלא לשלושתן.

 

ביטחון עצמי
ליאור דגן העביר את עצמו תהליך, והגיע מביטחון עצמי נמוך עד אפסי, לביטחון עצמי מלא ומבוסס. מאמרים השופכים אור על עולמו הרגשי של הילד (או המבוגר) הכלוא במצב של ביטחון עצמי נמוך, ונותנים תקווה למי ששרוי במצב זה.
למידה וביטחון עצמי
הקשר בין למידה לביטחון עצמי במובנו הרחב - כגון ביטחון של האדם ביכולתו לחשוב באופן עצמאי, או האופן שבו ילד מתייחס לרגשותיו ולמחשבותיו.לתהליכים לימודיים שהילד עובר, כמו גם לאירועים אנקדוטליים לכאורה "קטנים", יש מקום נכבד בבניית ביטחון עצמי או בהריסתו.
הבנת מצוקות וקשיים נסתרים
המאמרים המוצגים כאן עוסקים בקשיים ובמצוקות שקשה להבחין בהם, כאלה שאנו עלולים לפרש באופן שגוי.
גישתו של יאנוש קורצ'ק
מי מכם שיצפה בראיון עם אנשים שהיו בילדותם בבית היתומים של יאנוש קורצ'ק, או שיקרא מזיכרונותיהם, בוודאי יראה בכמה ערגה וגעגועים הם מדברים על תקופה זו בילדותם. איך התרחש הפלא הזה ומה אנו יכולים ללמוד מכך?
להיות הורים טובים יותר
השיח הציבורי בעניין הורות מתמקד כיום רובו ככולו בשאלת היעדר הסמכות ההורית. במאמרים שלפניכם ליאור דגן מפנה את הזרקור להיבטים אחרים של ההורות ושל היחס שלנו לילדינו.
מתמטיקה
לשון
לקויי למידה
מאמרים של ליאור דגן, העוסקים בלקויי למידה, מההיבט התפקודי כמו גם מההיבט הרגשי. המאמרים מבוססי מחקר וניסיון. המאמרים נותנים מענה לשאלות מהותיות, כמו גם לשאלות ערכיות וקוראות-תיגר בדבר לקויות למידה, הגדרתן והשלכותיהן.
בִּקְצַרְצָרָה
קטעים קצרים: ראיית העולם של ליאור דגן וביטוייה בשיעורים הפרטיים, בהרצאות, ביחס לתלמידים ובכלל. בעיקר עיבודים שליאור אמר/כתב להורים ולמורים, וקטעים קצרים ממאמריו ומהרצאותיו. התייחסויות מפתיעות לעניינים "שגרתיים".