052-2933025

אז מה באמת מניע אותנו ביחסינו עם ילדינו

אני קורא בספר "מהתלת הדם" של שלום עליכם. בוקר. "סיומקא שהתעורר בחדווה כזאת עד כי מתחשק לו לחבק ולנשק לא את אמא בלבד אלא את כל העולם כולו" (תרגום: אריה אהרוני); סיומקא, בן שבע או שמונה, אינו מבין מדוע אמו כל כך כועסת, ממהרת, חסרת-מנוחה, "מה היא דוחפת אותו כל כך לתוך מכנסיו? מה אין לה פנאי כל כך?" אמא כמעט סיימה להלבישו, "אבל כמו להכעיס מתעקש לו מגף אחד ומסרב לעלות על הרגל". שלום עליכם ממשיך וטווה קטע מאוד מצחיק על המגף העקשן, ועל סיומקא שנחה עליו רוח-שטות והוא מכופף את רגלו להכעיס, עד ש...

 

"האם נועצת בו מבט רצחני, והוא מביט בה גם כן ברצינות גמורה, והיא סוטרת לו בידה הימנית על לחיו השמאלית עד שנשמע ממש צלצול."

 

נכון, אמנם, שאין חדש בכך שהילדים בסיפוריו של שלום עליכם חוטפים מכות. סטירה, תלישת שיער, מריטה, צביטה, דחיפה – ולא "רק" מההורים. כל מבוגר רשאי לעשות בהם כרצונו. 

 

אבל כאן יש משהו יוצא דופן. ראשית, יש מעבר חד מקטע עליז ומצחיק לתיאור קיצוני קודר ומאיים. בנוסף, שלום עליכם מקפיד להדגיש שלא מדובר ב-"סתם" סטירה, אלא בסטירה שקודֵם לה "מבט רצחני", ולאחריה "נשמע ממש צלצול". ועוד עובדה מתמיהה –האֵם, שׂרה, איננה דמות שהיינו מצפים ממנה לאלימות מכל סוג ומכל מידה שהיא; ולמעט המקרה הזה, ולעוד מקרה בסוף הספר, היא איננה מרימה ידה על בנה. אין שמץ של דמיון בינה לבין האימהות המפלצתיות שבסיפורים "בגדי יום טוב" ו-"אל סעודת פורים". וסיומקא – בניגוד לילדים המופיעים בסיפורים אלה ובסיפור "האתרוג" – אינו ילד שכל הווייתו מתמצה בניסיונות נואשים "להלך בין הטיפות" ובפחד מפני מכות ועונשים. לא, סיומקא הוא ילד שמח, ושרה מתוארת כאם אוהבת ומסורה לכל אורך הספר.

 

אבל רגע... אני שב ומהרהר בשלושת הסיפורים שציינתי – יש בהם מן המשותף: שלושתם מתרחשים בתקופת חג – פסח, פורים, סוכות. גם הקטע על סיומקא מתרחש בערב חג הפסח. בשלושת הסיפורים שלום עליכם עוסק לא בשמחת החג, אלא בצד האחר שלו – המון מטלות, לחץ, היסטריה. וגם בקטע שקראתי, מתואר ערב פסח כיום שכולו סיוט עבור שׂרה, אוסף של מטלות על גבי מטלות, שבכולן צריכה לעמוד היא לבדה. האם זה העניין פה? האם שׂרה "מוציאה את התסכול שלה" על הילד? אולי. אבל יש כאן עוד משהו.

 

בשלושת הסיפורים שציינתי, יש מרכיב מאוד חזק של: עוני מול עושר. במיוחד בסיפור המצמרר "אל סעודת פורים". הילד ומשפחתו הענייה הולכים לסעודת פורים אצל קרובי המשפחה העשירים השׂנואים. המספר, מבוגר החוֹוה מחדש את ילדותו הכאובה, מתאר בשאט-נפש את הבוז מצד הקרובים העשירים, את ההתרפסות מצד משפחתו הענייה. הילד אינו אלא כלי במשחק הזה. הוא אינו עומד בפני עצמו, כאדם עם רגשות. וכשהוא חורג מתפקידו, כשרגשותיו מתפרצים, הוא חוטף. אין זה משנה שהוא סובל, בוכה, צורח. חשוב רק שהמשחק יימשך.  

 

אבל למה, שואל המסַפּר, המבוגר-ילד, ומותיר את השאלה ללא מענה של ממש. וגם שׂרה, המלבישה את סיומקא לקראת ליל הסדר בבית קרוביה העשירים, המנופחים והנלעגים – גם היא תוהה מדוע היא חרדה כל כך שהם ימצאו פגם בִּבְנהּ. מה יש בביקור אצל העשירים, שמעביר אותה על דעתה ומוציא ממנה אלימות שכזאת. אך היא מסלקת את המחשבות האלה מראשה במהירות, בכך שהיא חוזרת בראשה כמה פעמים על אמירה שגורה: "ילד צריך לדעת דרך-ארץ."

 

ומה איתנו?

 

בואו נבדוק את עצמנו, את היחס שלנו לילדינו, למעשיהם, לרגשותיהם. האם הדברים שמנחים אותנו הם הדברים החשובים באמת? או שמתגנבים למחשבתנו שיקולים זרים, מטופשים, בלא שנרגיש בכך? אין צורך להרחיק לכת למקרים קיצוניים כגון אלה המתוארים אצל שלום עליכם – האם קורה לנו שאנו לוחצים על ילדינו להצליח בדבר מה, לא מפני שאנו חושבים שההצלחה הזאת כל כך תתרום להם, אלא מפני שאנו מבקשים להתגאות בהצלחתם בפני מכּרינו?

 

בואו נשאל את עצמנו את השאלות הללו. בואו נשתדל לענות לעצמנו ביושר ובאומץ. בואו נבדוק האם מה שענינו לעצמנו אכן מבטא את מחשבותינו ותחושותינו, ולא את מה שנראה לנו כהלך הרוח המקובל. בואו נהיה הורים טובים. הבחירה בידינו.

 
ביטחון עצמי
ליאור דגן העביר את עצמו תהליך, והגיע מביטחון עצמי נמוך עד אפסי, לביטחון עצמי מלא ומבוסס. מאמרים השופכים אור על עולמו הרגשי של הילד (או המבוגר) הכלוא במצב של ביטחון עצמי נמוך, ונותנים תקווה למי ששרוי במצב זה.
למידה וביטחון עצמי
הקשר בין למידה לביטחון עצמי במובנו הרחב - כגון ביטחון של האדם ביכולתו לחשוב באופן עצמאי, או האופן שבו ילד מתייחס לרגשותיו ולמחשבותיו.לתהליכים לימודיים שהילד עובר, כמו גם לאירועים אנקדוטליים לכאורה "קטנים", יש מקום נכבד בבניית ביטחון עצמי או בהריסתו.
הבנת מצוקות וקשיים נסתרים
המאמרים המוצגים כאן עוסקים בקשיים ובמצוקות שקשה להבחין בהם, כאלה שאנו עלולים לפרש באופן שגוי.
גישתו של יאנוש קורצ'ק
מי מכם שיצפה בראיון עם אנשים שהיו בילדותם בבית היתומים של יאנוש קורצ'ק, או שיקרא מזיכרונותיהם, בוודאי יראה בכמה ערגה וגעגועים הם מדברים על תקופה זו בילדותם. איך התרחש הפלא הזה ומה אנו יכולים ללמוד מכך?
להיות הורים טובים יותר
השיח הציבורי בעניין הורות מתמקד כיום רובו ככולו בשאלת היעדר הסמכות ההורית. במאמרים שלפניכם ליאור דגן מפנה את הזרקור להיבטים אחרים של ההורות ושל היחס שלנו לילדינו.
מתמטיקה
לשון
לקויי למידה
מאמרים של ליאור דגן, העוסקים בלקויי למידה, מההיבט התפקודי כמו גם מההיבט הרגשי. המאמרים מבוססי מחקר וניסיון. המאמרים נותנים מענה לשאלות מהותיות, כמו גם לשאלות ערכיות וקוראות-תיגר בדבר לקויות למידה, הגדרתן והשלכותיהן.
בִּקְצַרְצָרָה
קטעים קצרים: ראיית העולם של ליאור דגן וביטוייה בשיעורים הפרטיים, בהרצאות, ביחס לתלמידים ובכלל. בעיקר עיבודים שליאור אמר/כתב להורים ולמורים, וקטעים קצרים ממאמריו ומהרצאותיו. התייחסויות מפתיעות לעניינים "שגרתיים".