052-2933025

ילד שאובחן בטעות כבעל לקויות חברתיות -

סיכום המפגש הראשון

לפני הקריאה, הערות:

1. השם - בדוי.

2. הקישורים, התמונות והחלקים הצבועים בכחול - לא הופיעו במכתב המקורי.

לכבוד

____________,

הנדון: סיכום מפגש עם רונן

הרקע למפגש  – בעקבות שיחות טלפון בינינו:

1.      רונן חוֹוֶה קשיים בהתנהלותו בחברה, יש והדבר מגיע עד כדי היותו קורבן לאלימות יומיומית (ציטוט: "הוא ילד כאפות כזה"). בשיחתנו העלית השערה בדבר קשייו של רונן להתאים את תגובותיו להתרחשות חברתית, ובדבר ראייה לא נכונה שלו את ההתרחשות הנתונה. כדוגמה לדברייך סיפרתְּ את הסיפור הבא: ילד אמר לרונן לקום, רונן הגיב ככל הנראה באופן תוקפני מדי, והתפתחה תגרה. ציטוט: "זה משהו שהוא היה יכול למנוע אם הוא היה יודע להגיב אחרת."; "הוא היה יכול לדבר עם הילד אחרת אבל הוא ישר נכנס לעימות."; עוד סיפרתְּ על מקרה שבו רונן דיבר בשיעור ברמה הגבוהה מהמצופה לגילו, וזאת הן מבחינת המשלב הלשוני ואוצר המילים, הן מבחינת תוכן הדברים והן מבחינת רמת הרגישות המובעת בהם ("כדאי לנו לשתף בנות כי..."). הִבַּעְתְּ חשש כי יש בכך כדי להפוך את רונן מטרה קלה לחיצי הלעג של הילדים האחרים.

2.      רונן "מושך את הזמן" עד שהוא מתחיל להכין את שיעורי הבית ובמהלך הכנתם.

3.      רונן מגלה קשיים במשימות הקשורות לקריאת טקסט והבנתו.

4.      המאבחנת אמרה לך שקשה מאוד לנתח את האבחון של רונן, שהוא לא מתאים לשום תבנית.

 

אפרט כעת את חלקי המפגש.

 

1. היכרות + שיחה פחות או יותר חופשית

בניית אמון, על מנת שהמצב הנתון שבו אנו נמצאים לא ישפיע על תפקודו של רונן. נטְרול הגורמים המסיחים, הן החיוביים והן השליליים, כגון התרגשות, רצון להרשים, רצון "להצליח", חשש, תחושה של "בוחנים אותי" וכו'. שיחה זו צריכה להיראות כמנוהלת כלאחר-יד, על גבול הסתמי, אך המילים שבהן אני משתמש במהלכה והנושאים שבהם היא עוסקת נבררו בקפידה רבה לאחר ניתוח הדברים שסיפרת לי בשיחה המקדימה.

חשיבותו של שלב זה גבוהה במיוחד לגבי רונן, מכיוון שיש לו (להשערתי) נטייה לנסות לשער מה אנשים מצפים ממנו, והדבר משפיע על אמירותיו ועל ביצועיו (ייתכן שאין הדבר נעשה במודע). אם לא יצליח איש המקצוע לנטרל נטייה זו באופן מוחלט בעת האבחון, התוצאות שתתקבּלנה לא תשקפנה את מצבו האמיתי של רונן.

השלב שבו רונן תהה עדיין מה אני בדיוק מצפה ממנו ארך 6 שניות, והשלב שבו היה בתהליך השתחררות מכך ארך 58-60 שניות. מדובר בפרקי זמן מפתיעים מבחינת קוצרם. שלב התהייה אורך בדרך כלל 40-42 שניות, ושלב ההשתחררות אורך בדרך כלל 3-7 דקות. ייתכן שרונן פשוט קלט, באופן שאין בידי הכלים לקבוע עד כמה הוא מודע, מהי מטרת האופן הבלתי צפוי שבו ניהלתי את השיחה. אם אכן כך הדבר, הרי שמדובר ברגישות יוצאת דופן. הדבר מפתיע לגבי ילד המתקשה בקריאת מצבים חברתיים, ויש בכך כדי להוות בסיס לסתירת ההשערה בדבר קיום קושי בקריאת מצבים חברתיים. דברים נוספים שיסתרו זאת, אציג בהמשך מסמך זה.

במהלך שלב זה גיליתי שרונן מרבה להשתמש בביטויים מטפוריים ייחודיים, כפי הנראה הוא "שולף" אותם או ממציא אותם על-המקום, ועושה רושם שהוא מודע לכך. עוד ניתן להבחין, כי רונן משקיע מאמץ על מנת שתוכן דבריו יהיה "נמוך" יותר, במיוחד לאחר שהוא משתמש בביטוי מתוחכם. למשל, כשהתייחס לשיעורי הבית, אמר "אני נמצא בשיעורי הבית, הראש שלי נמצא אי-שם." לפי מבע פניו נראה כי רצה להמשיך את המשפט הזה ברוח זו, וככל הנראה יכול היה להגיע לרמה גבוהה מאוד של התבטאות, ייתכן שאף על גבול הפיוט; אך במקום זאת, מיד ניסה "לתקן" זאת, דרך שימוש בביטויים ובאופני ניסוח שהם על גבול העילגות - חזרה מרובה על "ש...", "כזה..." ותוכן דל ושגרתי. ניכר המאמץ שהוא משקיע לשם הֲדַלַּת תוכן דבריו.

אין ספק שרונן הסיק מסקנות מהמקרה שבו דיבר על הבּנות, וייתכן שגם ממקרים אחרים, וכי הוא השקיע מאמץ רב על מנת שלא לחזור על אותה "טעות". יש יסוד להשערה, כי כעת הוא משקיע את המאמץ הזה כחלק שגרתי מהתנהלותו בחברה. ייתכן שישנם מצבים שבהם ניסיון זה אינו עולה יפה, ואז נוצר מצב שיכול להיראות בטעות כקושי בקריאת המצב החברתי.

2. משחקי לוח בלתי מוכרים

מטרות שלב זה:

·        בדיקת מידת הפעלת החשיבה הלוגית, הקישור וההסקה. אציין, כי במקרה של רונן לא היה צורך בשלב מקדים, שבו נבדקת מידת קיום יכולות אלה.

·        בדיקת תפקודו של הילד ברמות לחץ שונות והתייחסותו לקיומן ולמעברים ביניהן. 

התנודות בתפקודו של רונן בשלב זה היו קשות מאוד לניתוח. ההשערה הסבירה ביותר היא:

רונן מודע לכך שהוא מתפקד פחות טוב בלחץ, או לכך שמצפים ממנו לתפקד פחות טוב בלחץ, והוא מנסה להתאים את עצמו לכך, לא תמיד ב-"הצלחה". כלומר, בניגוד למצב הרגיל - אדם מנסה לתפקד טוב יותר ומתקשה בכך, רונן מנסה לתפקד טוב פחות, ומתקשה בכך.

לאחר שלב מסוים רונן מנסה לחזור לתפקוד הרגיל, כלומר למה שהוא באמת מסוגל, אך המעברים הללו יוצרים בו מתח, ועכשיו באמת יותר קשה לו להפעיל את מלוא יכולתו. הדבר מספק לו מעין "אישור" לכך שיכולתו נמוכה באופן טבעי. שמתי לב שככל שהרביתי לומר שבהתחלה היה על סף גילוי העיקרון, רונן פחות ופחות ניסה לחזור על מה שעשה בהתחלה - לפי הבעות פניו ראיתי שהוא חושב להניע את הכלי באופן מסוים, וברגע מסוים מתחרט ובמהירות מניע את הכלי באופן אחר.

תוצאת תמונה עבור לוח דמקה

המשחק ששיחקנו הוא משחק-חידה שפיתחתי בשם "אגדת שלושה וארבעה". יש להציב את הכלים באופן מסוים על פני חלק מהלוח, ועל מנת להצליח בכך בכל פעם, על השחקן לזהות עיקרון, לנסחו במילים ברורות (הניסוח מחייב הפעלת מיומנויות לשוניות כגון הכללה) וליישמו.  

ייתכן שיש כאן פחד לאכזב - כלומר, רונן היה בטוח שבמקרה לגמרי הוא הצליח בהתחלה, וחשש שאם ימשיך בדרך זו, בסופו של דבר יתגלה שזה היה במקרה. לכן, הוא העדיף שלא לעשות זאת, ולהשאיר אותי עם התחושה שלפחות הוא הצליח בהתחלה. בהסתמך על שלב ההכּרות, אני מאמין שמגמה זו מאפיינת אותו במצבים רבים.

 

3. קריאת קטע ספרותי בלתי מוכר, מורכב מבחינת תוכנו ומבחינת משלבו הלשוני

נתתי לרונן לקרוא קטע שאינו יכול בשום אופן להבינו - קטע מורכב מאוד מתוך מאמר פילוסופי (מתוך פנים וחוץ" מאת אלבר קאמי). המטרה שלי בכך היא לבדוק את יכולת הפעלת הקריאה עצמה, ללא רמזי הקשר וללא הבנת הנקרא. כאן רונן לא יכול היה לתפקד פחות טוב מכפי שהוא יכול. הוא אמנם יכול היה להראות כאילו הוא מתקשה במילים הקשות יותר, אבל, כפי שהנחתי בהסתמך על הסעיפים הקודמים, רונן לא ינמיך את תפקודו כאשר זה "שקוף מדי". אמנם מצופה שילד בכיתה ט'-י' ייעצר ויהסס או יתבלבל בעת קריאת חלקי משפט מסוימים באותו קטע, אך בעיני רונן זה ברור לחלוטין שהוא קורא ברהיטות ובמהירות, ומבחינתו לא היה כאן שום דבר שניתן לבצעו פחות טוב או יותר טוב. אין ספק שרונן שולט במיומנות הקריאה באופן שמאפשר לו להפעיל ביעילות מקסימאלית את יכולת הבנת הנקרא שלו. יכולת זו לא נבדקה בשיעור זה, אך אין בכך צורך, כי כל הסימנים מראים על יכולת הבנת הנקרא גבוהה מאוד, ואת המצבים שבהם היא עלולה להיות מופעלת ברמה נמוכה ניתן לראות בבירור מתוך ניתוח שלבי השיעור.

4. סיפור עממי בע"פ בערבית מדוברת תוך שימוש ברכיבים חוץ-מילוליים

רונן הצליח לזהות בקלות יחסית את הקשרים בין המילים בערבית ובעברית, ובקלות הסיק מכך לגבי תוכן הסיפור. התקשה לקרוא רמזים הנעשים על ידי תנועות גוף, ההשערה שלי היא כי לא ציפה לכך, וכי את המידע שרציתי להעביר לו בכך השלים באמצעות הסקה מהשינויים בטון הדיבור שלי. ככל הנראה רונן רגיש מאוד לשינויי טון, והוא מייחס להם משמעויות נרחבות. אני רוצה לחזור כאן לסיפור שסיפרת לי בטלפון על הילד שאמר לרונן "קום, זה המקום שלי!" - ככל הנראה לא הייתה לרונן כל אפשרות אחרת מלבד להשיב מלחמה, וגם אם אחרים שהיו שם חשבו שהוא יוכל לפתור את העניין "יפה", הרי שרונן זיהה בטון הדיבור של הילד, שאין זה כך, ושֶמה שרצה הילד לא היה לשבת במקום זה או אחר, אלא לפגוע ברונן עצמו, להראות שרונן קם "כמו פראייר". גם אם רונן "חטף" באותה תקרית, הרי שהדרך שנקט הייתה דרך טובה יותר מאשר לוותר. אין זה נכון, שרונן מתקשה בקריאת מצבים חברתיים.

אבקש להתעכב על הנקודה הזאת - לא אחת הורים מייעצים לילדיהם עצות שגויות בנוגע להתמודדות עם מצבים חברתיים, בהסתמך על הבנה שגויה של ההורים את המצב. ההבנה השגויה של ההורים נובעת מכך, שהילד מתקשה לספר את הדברים בדיוק כפי שהיו - במיוחד אם מדובר בילד בעל קשיי שפה וניסוח, אך גם ילד בעל יכולות שפתיות תקינות עד גבוהות עלול למצוא את עצמו מתקשה בכך, במיוחד כשצריך לא רק לתאר מה התרחש, אלא גם להסביר מהם הניואנסים החברתיים המתלווים לכך. 

תוצאת תמונה עבור שיחה ילד הורים

5. סיפור בע"פ הכולל התרחשויות בלתי צפויות המְערבות רגשות שונים

לפי תגובותיו של רונן (הבעות פניו, תזוזותיו והדברים שאמר) – אין ספק שרונן הבין לאשורם את כל הדברים, ושיכולתו להבין מורכבות רגשית ומורכבות של מצב חברתי היא גבוהה. רונן יכול להעלות בדעתו קשת רחבה במיוחד של התנהגויות אפשריות, חלקן צפויות וחלקן מפתיעות. נראה שהוא מנסה לחשוב לאיזו התנהגות // צורת דיבור  תתאים סיטואציה נתונה, וככל הנראה בשלב הזה הוא "הולך לאיבוד", ובסופו של דבר ייתכן שיבחר בצורת התנהגות/דיבור שלא חשב עליה כלל מלכתחילה.

6. אבחון מידת הפעלת ידע לשוני ואבחנה בין מבנים תחביריים, סמנטיים ומורפולוגיים שונים

הדברים הנבדקים בשלב זה הם הגורמים המבחינים ביותר בין לקויי קריאה לקוראים תקינים. שלב זה מבוסס על המחקר שערכתי באוניברסיטת חיפה.

מניתוח ראשוני של התוצאות, עולה כי רונן שולט היטב בכל המבנים התחביריים בעברית, וכי אין סימן המצדיק חשד ללקות קריאה או ללקות שפה, אף לא במידה מועטה.

מניתוח השגיאות עולה, כי יש פעמים שבהן רונן מפעיל את יכולותיו באופן מלא, ויש פעמים שבהן אינו מפעילן כלל. רונן מפעיל את יכולותיו באופן מלא כאשר הוא חש שליטה, ובאופן מועט ביותר כאשר הוא חש חוסר שליטה. רונן נמנע מלהפעיל את יכולותיו כאשר הוא אינו בטוח באיזו מידת שליטה הוא נמצא. להשערתי (הנתמכת בממצאים מהשלבים הקודמים), רונן חושש שבסופו של דבר יתברר שהוא "לא באמת יודע", לכן הוא מעדיף, באופן שספק עד כמה הוא מודע, שלא לנסות להתמודד כלל.

מכל האמור לעיל, עולות המסקנות הבאות:

  1. אין הצדקה לחשד לקושי בקריאה או בתפקודי שפה.
  2. רמת הקריאה על כל היבטיה – גבוהה ביותר.
  3. יכולת קריאת המצבים החברתיים - גבוהה עד גבוהה ביותר.
  4. יכולת הסקה וקישור בין רכיבים - גבוהה עד גבוהה ביותר.
  5. הפעלת יכולות אלה משתנה לפי מידת השליטה והביטחון שרונן חש. 
  6. רונן משקיע מאמץ ומשאבים במחשבה האם דבריו והתנהלותו הם "נכונים", והדבר פוגם בהפעלת יכולותיו.

על סמך כל זאת ניתן לבנות תכנית עבודה לרונן, שבמהלכהּ ילְמד להפעיל את יכולותיו במלואן בכל מצב ובכל תחום – לימודי, חברתי ואחר, על מנת שרונן יגיע למצב טוב יותר מכל הבחינות.

בברכה,

ליאור דגן