איך אוצר המילים והתחביר משפיעים על מחשבותינו ותחושותינו?

איך מילים משפיעות?

רובנו לא מודעים לכך, שאוצר המילים שלנו, האופן שבו אנו ממקמים את המילים (תחביר), מילות היחס שאנו משתמשים בהן, סימני הפיסוק – כל אלה משפיעים על האופן שבו הקורא תופשׂ את דברינו.

אבל… בוודאי תשאלו – מה זה בכלל משנה? הרי הקורא, עם כל הכבוד, הוא לא איזה דקדקן שמחפש טעויות בפסיקים. מה זה משנה המילה הזאת או המילה ההיא, העיקר מה שאתה כותב, התוכן!!

נכון, העיקר הוא התוכן. והמילה הזאת או המילה ההיא, הפסיק הזה או הנקודה הזאת – משפיעים על התוכן. ולא רק על התוכן – גם על המחשבות והתחושות של הקורא לגבי מה אנו כותבים.

הינה דוגמא אחת, משהו שאני תמיד מראה לתלמידים בפתיחת קורס לשון:

לפני מספר שנים, נתפס אנס סדרתי והושם במעצר. יום לאחר מכן הופיעו שתי כותרות, האחת ב-"מעריב" והשנייה ב-"ידיעות".

הכותרת ב-"מעריב": המשטרה מנעה בריחת האנס הסדרתי

הכותרת ב-"ידיעות": האנס הסדרתי כמעט נמלט ממעצר

בשתי הכותרות, מתוארת אותה ההתרחשות, אבל… כל אחת מהן מעוררת בקורא רגש אחר ומחשבות אחרות… וכל אחת מהן מרמזת על הלך מחשבתו של מי שכתב אותה. בחירת המילים שלנו, כמו גם הבחירה באיזה מיקום להציב כל מילה – זה משהו שמשפיע על מחשבותיו ועל התייחסותו של האדם שאנו פונים אליו.

כאשר אני מראה את זה לתלמידים, תמיד מתפתחת שיחה נלהבת, הילדים משתוקקים לומר איזה הבדלים הם מוצאים, מה הם רואים. אחר כך אנחנו מנתחים את זה בכלים לשוניים, וזה שלב שמעורר, כמובן, אף יותר התלהבות.

והינה עוד משהו יפה – איך בעזרת אוצר המילים, התחביר, סימני הפיסוק – אנו יכולים להביע את מחשבותינו ותחושותינו באופן מדויק, ולהעביר בקצרה ובמרוכז מצבים מורכבים:

בספר נעורים אמריקני ידוע, כתוב המשפט הבא:

We have Mom and Dad

איך נתרגם משפט כזה?

אם נלך לצורה התקנית ביותר, נקבל:

יש לנו אב ואם.

לא, זה לא מתאים. מי שאומרת את המשפט בספר, זו נערה בגיל ההתבגרות. סביר להניח שהיא לא תדבר במשלב גבוה. מה גם ש-"אב ואם" יכול להיתרגם כ-mother and father, אבל כאן מדובר על כינויים שמראים על קירבה, חום. מתאים כאן "אמא ואבא".

אז אולי:

יש לנו אמא ואבא.

לא, כי זה יוצר את הרושם שמדובר באמא ואבא כלשהם, ואלו כאן המתרגם רוצה להעביר את התחושה שהנערה מדברת על אבא ואמא שלה, ולא על אחרים. זה הבדל עצום! איך נביע אותו? כך:

יש לנו את אמא ואבא.

אמנם זו לא צורה תקנית, כי בעברית התקנית אין "יש את". אבל העברית היא שפה שבה ייתכן ודווקא הצורות הלא-תקניות תַּבַּעְנָה את הדברים באופן המדויק ביותר. וכאן – המילה "את" אינה מותירה מקום לספק – הנערה מדברת על אבא ואמא שלה.

ואִלּוּ היה מדובר במצב נואש,

שבו הנערה תולה את כל תקוותה באבא ואמא… ובכל זאת יש לה ספק קל גם בזה… ואת תחושת חוסר הוודאות הזאת וחוסר האונים שבכך היה הכותב רוצה להעביר לקורא, האם היה צריך להכביר מילים לשם כך? האם היה צריך לכתוב "יש לנו את אבא ואמא, כשאני אומרת את זה אני מרגישה ספק קל וחוסר ודאות, מעורבבים בהתערבלויות של תקווה וחוסר אונים…"

לא!

אם הכותב מיומן מספיק בשפה, הוא יכול לכתוב פשוט כך:

את אבא ואמא, יש לנו… לא?

בעזרת שימת לב לסדר המילים, ובעזרת בחירה קפדנית של סימני הפיסוק,

אנו יכולים, בפשטות ובחסכנות, להביע מצבים מורכבים וקשת שלמה של רגשות, וכל מה שיעלה בדעתנו

קורס הבסיס המקוון בשיטת רבדים הועבר בהצלחה רבה, וכעת ניתן לרכישה.

בין התכנים: ביטחון עצמי, הקשבה, התמודדות ומיומנויות ייחודיות לשיטת רבדים.

פרטים מלאים בקישור זה.