בלי קלישאות!

לפני שנים כתבתי על הוויכוח שהיה לי עם מטפלת זוגית, "מומחית ליחסים זוגיים מאושרים". היא פרסמה כתבה שכותרתה: "אם לא היית נותנת לי – לא הייתי מתעלל בך!" בכתבה הוצג בעל מתעלל, מתעלל-מתיילל, שמספר כמה קשה לו עם זה שאישתו, כלשונו "נותנת לי להיות אלים, לא מתנגדת." אותה "מומחית" כתבה: "כל מילה! ממש כל מילה!". בין התגובות המשתפכות ובין ההערצה לדמעות התנין שלו, בלטה התגובה שלי – הוקעתי בחריפות את הגישה בכתבה, ואת ה"כל מילה!" הזה. התגובה שלי הייתה ארוכה למדי, ו"המומחית" השיבה לי בקצרה: "צריך שניים לטנגו. זה מה שיש לי לומר."

על כך שדימוי הטנגו הוא אווילי, שהרי לא מדובר בשניים המתעללים זה בזה בתיאום, כבר כתבתי כאן. והפעם אני רוצה להתמקד במשהו אחר. עצם זה ש"המומחית" משתמשת בקלישאה שגורה, גם אִלו הייתה הקלישאה מתאימה – זה נורא ואיום.
מה שאגיד כעת נכון לכל אנשי המקצוע באשר הם, אם כי כל הדוגמאות הן מתחומי או מתחומים המשיקים לתחומי:

כאשר אנו כאנשי מקצוע מדברים עם הורים על הילד שלהם, עם בני זוג על היחסים ביניהם, עם נער או עם תלמיד בוגר על דרכי התמודדות עם לקות למידה, גם כאשר אנו מפרסמים מאמר או תגובה בעניין הקשור בתחום שלנו, אז –
לא נשתמש בקלישאות ולא בדברים "ברורים". אנו נראה מעבר לקלישאות, מעבר למוכר ולשגור ולידוע. בן השיח שלנו איננו מצוי בתחום המומחיות שלנו, ואיננו יודע באילו מקרים הגישה "הרגילה" מתאימה, וגם כשהיא מתאימה – אין לו דרך לדעת מהם הסייגים לגישה השגורה, ומה במקרה הספציפי שלו חורג ממנה.

כשאני מדבר עם הורים על בניית ביטחון עצמי, למשל, המון פעמים תגובתם היא בסגנון: "כן, ברור, הציונים שלו יעלו ואז הביטחון שלו יעלה." זוהי הגישה השגורה, הקלישאתית. אני כאיש מקצוע חייב להעמיד את הדברים על דיוקם: "לבנכם," עליי להבהיר להורים, "יש בעיה של ביטחון עצמי בלתי מבוסס – זה חורג מעניין הציונים. ההצלחה בלימודים אכן תתרום לביטחון העצמי שלו, אך לא זה מה שיבנה את הביטחון העצמי המבוסס של בנכם. בניית הביטחון העצמי המבוסס תיעשה במשולב עם הקידום הלימודי."

גם בשלבים מתקדמים של עבודתי עם הילד, יש ולהורים קשה מאוד לעשות את ההפרדה, והם יכולים לומר: "כן, הציונים שלו טובים עכשיו, אז ברור שהביט…" – וכאן אני קוטע אותם בנועם, ושוב מעמיד את הדברים על דיוקם. אני מבהיר מה הביא להתקדמות בלימודים, מה הביא להתקדמות בביטחון העצמי, ומהו הקשר בין הדברים. חשוב מאוד שההורים יידעו מהי הדרך שהילד עושה בכל אחד מהתחומים האלה, מה התרומה של שיתוף הפעולה שלי עם הצוות החינוכי בכל אחד מהתחומים, ופעמים רבות – מהי התרומה של השינוי שהם עשו כהורים. אם אתרשל ואכלול הכול בתוך אותה קלישאה – "הציונים עלו אז הביטחון עלה" – הילד, צוות המורים וגם ההורים עצמם, לא יקבלו את ההערכה שהם ראויים לה.