"השיעור עשה לה טוב, ממש מילא אותה אנרגיה חיובית"

אמא של ענת (שם בדוי) חששה מאוד לפני השיעור הראשון. "אם תצליח להחזיק מעמד איתה ברבע השעה הראשונה, אז אתה יכול להגיד לעצמך כל הכבוד…"

אני שומע הרבה אמירות מבודחות כאלה מהורים, ואני יודע היטב – זה מתוך מצוקה. אתה כל כך מיואש מהמצב, שאינך רואה שום מוצא אחר חוץ מלצחוק על זה, גם אם בא לך לבכות. ואני – לא ממשיך בקו המבודח, אלא מרגיע ומעודד. וגם – תמיד, לכל הורה, אני אומר שיש אפשרות, אמנם נדירה מאוד, שיִּתברר שאינני יכול לעזור לילד, ואני מפרט שלוש או ארבע סיבות אפשריות לכך. אם זה אכן כך, אני אומר, אדע זאת לאחר כעשרים דקות, ואז – אפסיק את השיעור בנעימוּת, וניפרד לשלום.

במקרה של ענת – המשכנו את השיעור עד סופו. לא כי "הצלחתי להחזיק מעמד" אלא כי השיעור היה חוויה נעימה עבורה ועבורי. וכפי שאמא של ענת מתארת – השיעור הזה, כמו השיעורים הבאים, עשה טוב לענת ומילא אותה באנרגיות חיוביות. וגם: היא התקדמה בקריאה, בחשבון, בלמידה בכלל ובבניית הביטחון העצמי.