השתפרתי? לא! התקדמת.
לפני המון שנים ביקרתי בבית ספר לילדים בסיכון. אחד מהם, בכיתה ג' כמדומני, התיידד אתי, וסיפר לי כל מיני סיפורים על עצמו. זכור לי היטב אחד הדברים שאמר: "אני כבר צריך פחות כדור. זה אומר שאני משתפר."
הוא הביט בי וראיתי שהוא מחפש הערכה, מחמאה, התפעלות – ונתתי לו את זה. אבל לשמוע דבר כזה מהילד, בקול הילדותי שלו, היה לי מאוד מאוד קשה, אפילו מכאיב. ברגע הראשון, לא הבנתי מה כל כך קשה לי כאן.
לא, לא העובדה שהוא נוטל כדורים. זה בסדר גמור, אינני נמנה עם המתנגדים לתרופות. מה שהכאיב לי, היה ה"אני משתפר" הזה. ילד לא צריך "להשתפר".
ובכל זאת – הוא התכוון שהוא מתנהג או מתפקד טוב יותר מאשר קודם. כן, התנהגות יכולה להשתפר. גם ציונים יכולים להשתפר, וגם היחסים עם החברים. אבל לא הילד. הילד יכול להתקדם. כן, להתקדם זאת מילה שמתאים לי מאוד להשתמש בה לגבי ילד. "התקדמות" זה דבר חיובי, עם קונוטציה של תקווה להמשך חיובי. ואם יורשה לי כאיש-לשון: לבניין "התפעל" יכולה להיות משמעות של active ומשמעות של על-גבול ה-passive. "אני משתפר" – זה פסיבי לחלוטין. "אני מתקדם" – זה אקטיבי! יש לילד חלק נכבד בהצלחה הזאת.
מה שסיפרתי התרחש, כפי שאמרתי, לפני המון שנים, ב-2002 אם אינני טועה. אך הזיכרון חי בי. לעולם אינני אומר לתלמיד "כל הכבוד, השתפרת!" הציון שלך השתפר, ההתנהגות שלך השתפרה, אבל אתה – לא "השתפרת". אני אומר לתלמיד: "כל הכבוד – אתה מתקדם!"
רוצים ללמוד באווירה אחרת?
השאירו פרטים ונחזור בהקדם:
