זה שהבנתי את זה – לא אומר שאני מבין. איך זה מסתדר? יש לזה הסבר!
אחת השגיאות הנפוצות שעלולות להיות לנו, לי ולעמיתיי המורים: מתן יתר חשיבות לכך שהתלמיד הבין את החומר בשיעור.
לגבי תלמידים לקויי למידה, ולא רק לקויי למידה – עצם העובדה שהבנתי דבר מה בשיעור, אין בה כדי להבטיח שאבין זאת שוב בשיעור הבא או בכל הזדמנות אחרת. אני יודע זאת היטב מניסיוני – כך זה אצלי בדברים הקשורים ללקות שלי, וכבר קרה שאנשים נדהמו מכך ש"כבר הסברתי לך והבנת ועשית את זה! איך פתאום אתה לא מבין?"
כפי שאצלי הדבר מתבטא בעיקר בדברים הקשורים למלאכת כפיים, תחום שבו אני מחויב לבנות את ההבנה שלי באופן ממושך על מנת שאוכל לשמרהּ וליישמהּ, כך גם תלמידיי – בין אם הם לקויי מרחב כמוני, ובין אם הם מתקשים בקריאה, במתמטיקה או באינטראקציה עם הסביבה. אחדד זאת: הבנת אחד מרכיבי התחום, ואף הבנה מלאה של כמה מרכיבי התחום, איננה מספיקה אם הקשר ביניהם איננו ברור.
בעבודתי, ובעבודתו של כל מורה פרטי ראוי ללקויי למידה, חשוב מאוד שלא ייווצר מצב שכל שיעור הוא עולם נפרד ומנותק מהשיעורים האחרים. אין זה מונע מהשיעורים להיות מגוונים ושונים אלה מאלה – האתגר הוא שהשיעורים יהיו גם מגוונים, וגם שיעבור חוט מקשר ביניהם. וחשוב ביותר: המורה חייב להראות את הקשר הזה לתלמיד ולהוריו.
רוצים ללמוד באווירה אחרת?
השאירו פרטים ונחזור בהקדם:
