"יכולות קוגניטיביות נמוכות מאוד"?

שלום לכל קוראי האתר, לכל הסקרנים ואוהבי האדם,

אבקש לספר על ילדה שלמדה אצלי – הייתה אז בכיתה ג'. נקרא לה אדווה. בשיחה המקדימה המורה שלה אמרה לי עליה כך:

"יכולות קוגניטיביות נמוכות מאוד. כשהיא קוראת – היא פשוט לא מבינה כלום-כלום-כלום! הבנת הנקרא – אפס!"

אם כך, העליתי השערה, ייתכן שאדווה לא קוראת היטב. שהרי – אם הקריאה אינה מדויקת או שהיא דורשת מאמץ רב, הדבר פוגם בהבנת הנקרא. (כתבתי פסקה שמבהירה זאת במאמר קצר על לקויי קריאה, בקישור זה)

"בכלל לא, היא דווקא קוראת מ-עו-לה! כבר בכיתה א' היא הייתה הראשונה בקריאה. לא תאמין כמה מהר וטוב היא קוראת."

"זה מפתיע," אמרתי. 

"מפתיע? אני מתפלאת עליך. זה כל כך פשוט, אני יכולה להסביר לך את זה בשתי שניות: תבין, קריאה זה טכני. לזכור אותיות וסימני ניקוד אין לה בעיה, כי בללמוד כמו תוכי – בזה היא אלופה. ככה זה בכל דבר, לא רק בלימודים. אני יודעת מההורים שלה. כל מה שטכני ורק לזכור היא יודעת מצוין, ומה שצריך טיפה להפעיל את המוח – אפס!"

השיחה הזאת לא נעמה לי (חשוב לי להדגיש שאותה מורה לא מייצגת את רוב המורים שאני משוחח איתם), וממילא קיבלתי כבר את המידע שהיה דרוש לי, אז סיימתי את השיחה, והמתנתי בסבלנות למפגש הראשון שלי עם אדווה, שהיא, כזכור:

אפס מוחלט ב"להפעיל את המוח", אַ-לּוּ-פָה בקריאה ובכל מה ש"רק טכני".

במפגש נפתרה התעלומה, אמנם לא תוך שתי שניות אלא במשך מספר דקות. אדווה ניגשה לקריאה בחיוך ובביטחון עצמי מופגן, ובאמת קראה מהר מאוד, אפילו "בלעה מילים" מפעם לפעם. היה עליי להקשיב במלוא תשומת הלב על מנת לגלות שהיו לה כמה שגיאות קטנות פה-ושם. בעצם, לא הייתי בטוח שאלה באמת שגיאות. למשל, כשהגיעה למילה "שולט", ביטאה משהו שנשמע כמו "שולה". ואולי זה היה "שולש" או "שולס"? ואולי היא כן אמרה "שולט", ובגלל הדיבור המהיר לא שמעתי היטב? בלבלה אותי לגמרי, הילדה הזאת. אז ביקשתי ממנה לקרוא לאט.

"לא צריך, אני יכולה לקרוא מהר. אני קוראת הכי מהר בכיתה, כבר מכיתה א'!"

את המשפט הזה אדווה לא אמרה בדיבור מהיר, לפחות לא כמו בקריאה. 

עמדתי על כך שתקרא לאט, ושתקרא מילים מסוימות ללא הקשר משפט. ואז התברר ש…

אדווה לא זוכרת את כל האותיות. כלומר – זוכרת, אבל לא בשליפה. היא זקוקה לשניָּה או לשתי שניות על מנת להיזכר בצליל של האות ט', למשל. כאשר המילה נתונה בהקשר, אדווה יכולה לסרוק במהירות את המשפט ולנחש את המילה הנכונה מתוך ההקשר. הניחוש שלה בדרך כלל נכון – כנראה מדובר בילדה בעלת מחשבה חדה וחריפה. אך לא תמיד הניחוש נכון, וקורה גם שלא עולה בדעתה מילה מתאימה, ואז… כשאדווה מגיעה לאות שהיא לא זוכרת, היא פשוט לא קוראת אותה, או שהיא מבטאת עיצור לא ברור. כדי להסוות זאת, היא קוראת מראש הכול במהירות. אין ספק שבדרך זו היא לא יכולה להבין מה היא קוראת.

כלומר, אדווה מרמה?

גם אם כן – היא מספקת לנו בדיוק את מה שאנו רוצים.

אני מתאר לעצמי שרבּים מכּם תוהים למה אני מתכוון כאן, ואיך המשפט האחרון קשור בכלל למשהו, ואני גם בטוח ש…

חלק מכם שואלים את עצמכם – כפי שהמורה שאלה אותי לאחר מכן, וגם ההורים – מה, יכול להיות שזו ילדה כזאת סוּפּר-מתוחכמת?

אז בטח שיכול להיות. הינה ההסבר שלי, בבקשה:

נניח שאני ילד שמתקשה בכל מיני דברים – למשל, בלהבין מה שאומרים לי, או בלהביע את עצמי באופן מובן. הקשיים שלי יכולים לנבוע מכל מיני גורמים שאינם קשורים כלל בחשיבה/אינטיליגנציה – למשל, חוסר ידע אמפליציסטי (הסבר על כך – כאן). ינבעו הקשיים מהיכן שינבעו – אני, הילד, מרגיש רע עם זה, בטוח שאני לא מסוגל… הסביבה לא מבינה אותי… אני מרגיש שאני טיפש וכולם חושבים שאני טיפש…

אבל יש דברים מסוימים, קטנים, חסרי חשיבות, שאני כן מצליח בהם – אז ודאי שאטיל את כל יהבי, את כל האנרגיות וההשקעה שלי – רק בהם; עד שהסביבה רואה אותי, וגם אני רואה את עצמי, כאחד ש"מעולה רק ב…". ומרוצים ממני. יש לי משבצת משלי, ואני מתנהל כך שאשאר תמיד בתוך גבולות המשבצת הזאת. מה, אני טיפש, שאסתכן בלחזור להיות "הטיפש"?

אבל מה אם גם באחד הדברים האלה אני מגלה שאני לא ממש מצליח? נחזור לאדווה – אדווה הגיעה לכיתה א', קיבלה מהסביבה מסר שלקרוא זה אחד הדברים שאמורים להיות קלים עבורה, וגילתה שגם בזה היא מתקשה. אז לא נורא – הרי המבוגרים כל כך בטוחים שהיא מצליחה ב"רק טכני", שקל מאוד לשטות בהם.

גם אם כל האמור לעיל נשמע הגיוני ו"מסתדר" – אין, כמובן, להסתפק בכך – שהרי מדובר בהשערות, ויש לאמתן ולבססן. הביסוס, שכלל בין היתר שיחות נוספות עם הוריה של אדווה ועם מורתה, העלה שהדברים אכן תאמו את מצבה.

העבודה שלי בתהליך הלִיבֶּ"ר (למידה ייחודית בשיטת רבדים), הייתה מערכתית – גם שיקום לימוד הקריאה, גם שיקום הביטחון העצמי והערך העצמי של אדווה, ובעיקר – תהליך עם מורתה ועם הוריה.