כבוד האדם 6: ר שלמה יוצא למסע
אני קורא בספר "בימים ההם" מאת מנדלי-מוכר-ספרים. בחוץ ליל סערה, ברקים ורעמים, ובפנים – מנדלי-מוכר-ספרים יושב עם חבורה של סופרים וחכמים, ובניצוחו של ר' שלמה הם דנים בענייני ספרות ומתפלפלים על קוצו של כל יוד.
לא את כל דבריהם אני מבין. אני מניח שאלה דברי חוכמה, מתרפרף עליהם ועובר לעמוד הבא. ולפתע דפיקה בדלת.
בחור צעיר, מבויש, בבגדים דלים ובלים, מבקש ללון בבית. בא מעיירה רחוקה, אין לו פרוטה ואין לו מקום לישון, ובחוץ, כפי שכבר אמרנו, סערה…
ר' שלמה נדהם מהחוצפה – "וכי מלון אורחים בית מדרשי?" ואז –
"כשם שנכנס הבחור בחשאי כך יצא בחשאי."
דבר-מה נעכר בבית לאחר מכן. הוויכוחים דועכים, והרוח אינה נלהבת כבתחילה. ר' שלמה שקוע בעצמו, עולים בו זכרונות… הרי הוא-עצמו היה בעברו בדיוק כאותו צעיר.
הוא מבין שנכשל, שגרם עוול, ומחשבותיו נודדות לתקופה מוקדמת אף יותר בחייו, תקופה שנשכחה ממנו כמעט כליל.
"ילד רץ עול ימים יחף ועירום, עיניו משוטטות על כל סביביו ואוזניו קשובות וזקופות כאוזני ארנבת. הילד הלז אני הוא ולא אחר.
הייתי מבין אז ומרגיש בליבי – לב ילד תמים. ידעתי שיחת הצמחים וזרועי הגינה, השיר שהמים הנוזלים מבעבעים ואומרים.
ומה הצפרדע מקרקרת, שקועה עד צוואר באגם נרפש ולוטשת עיניה הגדולות – הבינותי היטב, ובקול כמוה קרקרתי מטוב לב.
ובבואי לחצר בית מעוני וייצא העגל מן הרפת ויתמודד, משפיל ראשו ומגביה זנבו וגועה. ותצא גם התרנגולת מאחת הפינות עם אפרוחיה, וינקרו באשפתות, דוגרים ומצפצפים, והתרנגול הולך עמם קוממיות וקורא בגרון.
הינה ידעתי מה הם אלה ומה שיחם, ועניתי לכל אחד מהם כלשונו, גועה והומה ומצפצף בקול רם.
אלא שמכה זו, שאבי היכני על הלחי, לא ידעתי מה היא ולמה היא ומה לאמי שכך נתנה עליי בקולה, כשראתני בא בפתח רטוב מזרם מים.
מה ביקשו הם בזמן ההוא ומה ביקשו מלמדיי אחרי כן – היה קשה לי להבין…"
הפעם אני לא מעביר לעמוד הבא, להפך – אני שב וקורא את שיחתם של הסופרים והמלומדים. מה שנראה לי קודם כדברי חוכמה הנשגבים ממני, נראה כעת כאוסף של דברים ריקים של אנשים המאוהבים בחוכמתם-הם, וכל רצונם להציגה לראווה בלא שהדבר יוסיף לבן-שיחם ולא כלום. כמה שונה מהשיחה של בעלי החיים עם הילד הגועה והומה ומצפצף, וכל כולו סקרנות ורצון עז להבין את האחר.
ר' שלמה, הלמדן המופלג, מנסה למצוא בתוכו את הילד הזה. אבל איפה הוא? מה קרה לילד הזה, שהבין את העולם, הילד שהיה מבין את האדם שמבקש מחסה? הילד שלא הבין על מה ולמה כועסים עליו, לא הבין מה מלמדיו רוצים ממנו – איך הוא קיבל את זה כל כך בקלות?
מדוע הלך בדרכם של מלמדיו. האם מפני שהצליח בדרך הזאת? האם השבחים שקיבל, ההישגים, ההצלחות – האם כל אלה דחקו את הילד ההוא?
איך ויתרת על הילד הזה, ר' שלמה? איך ויתרת על השיר שהמים הנוזלים מבעבעים ואומרים? האם מלמדיך הכריחו אותך? ואולי לא – אולי הם פשוט לא ידעו שזה קיים, ואתה העמדת פנים שגם אתה אינך יודע, עד שבאמת שכחת…
ר' שלמה מנסה להיזכר, יוצא למסע לתוך עצמו.
ואנחנו?
האם אנו, במירוץ שלנו אל ההצלחה ואל פסגות שונות ומשוננות,
שכחנו לקחת עמנו את הילד שבתוכנו?
אולי לא…
אבל אם כן –
לעולם לא מאוחר לשוב ולמצוא אותו.
קורס הבסיס המקוון בשיטת רבדים הועבר בהצלחה רבה, וכעת ניתן לרכישה.
בין התכנים: ביטחון עצמי, הקשבה, התמודדות ומיומנויות ייחודיות לשיטת רבדים.
המאמרים הקודמים בסדרת כבוד האדם:
- גצל משחק באגוזים: הילד שנותן שילעגו לו – מדוע?
- פסיכולוגית במלכוד: מבוגר שנותן שילעגו לו, לועג לעצמו ו"נהנה" – מדוע?
- העיוורת פותרת החידות: שותפות גורל לרגעים
- המורה הטובה מזדעזעת: המבט שלא אשכּח
- "זה לא צחוק, זה בכי" (יהודה אטלס): ילדה בת שלוש מרביצה להורים שלה?!
רוצים ללמוד באווירה אחרת?
השאירו פרטים ונחזור בהקדם:
