ככה בדיוק הוא מושלם?
באחת מקבוצות המורים בפייסבוק, מישהי פרסמה שיר. בבית הראשון מתואר ילד מציק ומפריע, "הכי מרגיז בעולם", ובבית השני – ילד ש"בוהה ומעביר את הזמן". בבית האחרון: "אם תפגשו אותו, תגידו לו (ולכולם), שהוא אהוב ואין כמותו, וככה בדיוק הוא מושלם." השיר זכה לתגובות: מרגש, מדהים, נפלא, כמה שזה נכון, רק שנזכור לעשות זאת, ועוד.
צר לי להיות משבית שמחות, אך תגובתי הייתה שונה. חשוב מאוד שהמורים יבינו: אין זה מרגש, אין זה נפלא ואין זה נכון. ואם אכן "נזכור לעשות זאת" – נהווה חלק מכריע בהמשך ההידרדרות של הילד, הידרדרות הביטחון העצמי שלו.
לגבי הילד המפריע: אסור לנו בשום פנים ואופן לומר לו שככה בדיוק הוא מושלם. זה שקר. התנהגות כזאת של הילד בכיתה, או בכלל, היא ביטוי למצוקה שאינו יודע להתמודד עמה. עם הזמן, הילד עלול לראות את ההתנהגות הבלתי נסבלת כדבר המייחד אותו, להיות שרוי באימה (ואינני מגזים) שבלי זה אין בו כלום. מבחינת שיטת רבדים – זהו ביטחון עצמי נמוך עד אפסי. אסור לנו לומר לו שככה בדיוק הוא מושלם, להפך: אנו יודעים שאתה לא באמת אוהב להציק. רק כך יתחיל המסע של הילד לקראת מי שהוא באמת. לגבי הילד שיושב ובוהה: אכן ייתכן שכך טוב לו, אך סבירות גבוהה שהילד הזה במצוקה, נמנע מתקשורת עם ילדים וממשחקים עקב בעיות שבאחריותנו לאתרן. ללא עזרה, הילד יזהה את הבעיות הללו כחלק בלתי נפרד מאישיותו. הוא יתחיל להאמין שזה מה שראוי לו. שוב – זהו ביטחון עצמי נמוך עד אפסי.
איך נדע? נדבר עם הילד, נדבר עם בני משפחתו ועם המורים שבאים איתו במגע, נקשיב ונתבונן. בהתבוננות – נחפש דפוסי התנהגות שחוזרים על עצמם, ונצא מהנחה שאותם דפוסים אמורים לתת מענה למצוקה מסוימת.
לחצו על הקישור – סיפורו של דני (שם בדוי), שניצל מגורל אומלל, ניצל מחיים של התייחסות לעצמו כאדם אלים, בזכות ההתבוננות שעשיתי (מתוארת בפירוט); אך אינני רוצה להתהדר בנוצות זרים: לא רק העבודה שלי הכריעה את הכף כאן, אלא גם, ובעיקר, שיתוף הפעולה של אנשי הצוות החינוכי, שעשו מאמץ גדול – קודם כל השתחררו מפרדיגמות "מובנות מאליהן" (אין זה קל!), ובשלב הבא: פעלו בהתמדה ליצירת שינוי למען הילד, כמו גם למען ילדים אחרים, שעלולים להגיע למצב דומה. ילדים שהיו במצב של ביטחון עצמי נמוך עד אפסי, התקדמו עד למצב של ביטחון עצמי מבוסס.
ואם כל האמור לעיל נראה לכם מופרז, אתם לא לבד. תלמידה חכמה שלי אתגרה אותי בשלוש שאלות:
- האם ילד שמציק, ילד שבוהה וכו' – בהכרח סובל מבעיה?
- נניח שכּן – אז, האם ייתכן שהבעיה של כל הילדים היא חוסר אהבה, ואם ילד ימצא דמות חינוכית שתאמין בו, מבוגר שיאמין בו ויאהב אותו כפי שהוא, הבעיות תיפסקנה מעצמן, שהרי הילד יאמין בעצמו וישתדל לשנות את דרכיו?
שאלות מצוינות. למענה מלא לשלושתן – לחצו כאן.
רוצים ללמוד באווירה אחרת?
השאירו פרטים ונחזור בהקדם:
