לא יודע, או יודע ולא מפעיל את הידע?
אחד היסודות של שיטת רבדים הוא הבחנה בין אי ידיעה לאי הפעלת ידיעה. למשל, ילד שקורא עם פתח בלבד, נניח את המשפט "דָּן סִפֵּר סִפּוּר" קורא כך: da-na sa-pa-ra sa-pa-va-ra. האם אנו יכולים לקבוע שהוא לא מכיר את סימני הניקוד, או שאינו מבין כלל מהי קריאה?
אם נגיד כך – ייתכן שהצדק יהיה עמנו, ובאמת יש כאן אי-ידיעה. אך יש אפשרות נוספת.
ייתכן שהילד בקיא בסימני הניקוד, או בחלקם, וייתכן שהוא יכול לקרוא את המשפט, או לפחות חלק ממנו, נכון. אם כך – מדוע אינו עושה זאת?
יש כמה וכמה סיבות אפשריות לכך. אחת מהן: הוא אמנם בקיא בסימני הניקוד, אבל מסיבות אלה ואחרות הוא מפענח אותם לאט. בואו ננסה לחשוב מתוך הראש והלב של הילד הזה:
"עד שהצלחתי לזכור את כל האותיות, עכשיו גם את הניקוד… אני יכול, אבל זה לוקח לי זמן. כולם כבר מצליחים לקרוא מהר, רק לי זה לוקח זמן. זה קשה. זה מעצבן. ובמילא עד שאצליח לקרוא את סוף המילה כבר אשכח את ההתחלה שלה, אז בשביל מה סתם להתאמץ ולהיכשל. אני פשוט אקרא את האותיות, את זה אני כבר יודע, בזה בטוח אצליח."
ההבחנה בין אי ידיעה לאי הפעלת הידיעה, היא קריטית בעבודה עם הילד הזה, וחייבת להיעשות בשלב ראשוני של התהליך. וכאן צריך להבהיר עניין חשוב: נכון שילד שלא יודע וילד שלא מפעיל את הידע יכולים להפיק תוצאה זהה – אבל התהליכים המובילים לתוצאה הם שונים, וגם המצבים הרגשיים שונים, ומתוך ההבנה הזאת אעבוד עם כל ילד (ומבוגר!) באופן שונה.
השיעור השלישי בקורס המקוון בשיטת רבדים – למורים ולהורים – עוסק בעניין זה בהרחבה. למידע מלא ומפורט על הקורס – היכנסו לקישור.
לדוגמה לאי-הפעלת ידע "המתחפשת" לחוסר ידע בתחום הבנת הנקרא – היכנסו לקישור זה.
כיצד באה אי-הפעלת הידע לביטוי בתחום החברתי? לסיפורו של הילד שלא היה באמת חסר כישורים חברתיים, היכנסו לקישור.