מלעג ו-"צחוקים" לאהבת למידה ואהבת שירה – דוגמה מעשית
עיקרון ראשון במעלה בשיטת רבדים: לתת כבוד לתלמידים ולאהבת הלמידה שלהם.
כשההוראה שלי נובעת מתוך העיקרון הזה,
אני יכול להתמודד גם עם (לא "מול"!)
תלמיד שנדמה לו שהוא שונא ללמוד,
והוא מטיח בי זאת בעוצמה.
אני מתייחס להתנגדות שלו
ואינני מתנכר לתסכולים שהוא צבר,
ובד בבד אני מוקיר את אהבת הלמידה הטמונה בו,
ואני מאפשר לו למצוא אותה.
שאלו אותי כיצד אני עושה זאת –
יש לי כמה דוגמאות לכך בתחומים שונים.
זו דוגמה ממש מתחילת דרכי,
וזה סיפור מאוד יפה על הצלחה של תלמיד,
מבּוּרוּת לאהבת למידה ושירה:
בשיעור שבו התלמידים היו צריכים לעבוד עצמאית בתחומים שונים
(אני מלמד מספר תחומים לבגרות),
אחד מהם (בכיתה י"א או י"ב) סתם צחק והפריע.
כשפניתי אליו, אמר:
"עזוב, המורה נתנה לנו שיר מפגר,
לא מבינים מזה כלום.
סתם מישהו רשם כמה מילים שקפצו לו לראש
ואנחנו צריכים לסבול מזה.
נו באמת: 'זכר אבי עטוף בנייר לבן'.
מה, אבא שלו היה סנדוויץ'?"
אמרתי לתלמיד שאני בהחלט מבין את ההתנגדות שלו –
כשלא יודעים איך להתייחס לשירה ואיך לגשת אליה,
היא באמת נראית אווילית וחסרת טעם.
כך זה כשאתה בּוּר –
הדברים היפים, שכיות החמדה, האוצרות –
נראים כערימת זבל,
גיבוב סתמי של מילים.
אבל להיות בּוּר זה לא נורא,
כי זהו מצב זמני.
אם הצלחת להמציא בדיחה פחות או יותר סבירה על השיר "אבי" מאת יהודה עמיחי –
אין לי ספק שתוכל ללמוד ולהבין אותו,
ולטבוע ביופי שלו.
הנער אמנם אמר "מה 'יופי'? סתם טמטום",
אבל היה ברור שהוא הסתקרן,
וכך גם כל הנערים והנערות שצפו בעניין בשיג-ושיח בינינו.
אז שאלתי שאלות,
הזמנתי אותם לקרוא ולהבין,
לימדתי אותם ולמדתי איתם.
אפשר היה לראות עד כמה הם שמחים שנגלה בפניהם עולם, בפירוש כך.
ובמיוחד הנער שאמר קודם "שיר מפגר" –
זכור לי עד כמה הוא שמח להבין,
ואמר כמה פעמים:
"בדיוק כמו אבא שלי!"
רוצים ללמוד באווירה אחרת?
השאירו פרטים ונחזור בהקדם:
