מלחמת העולמות, והעולם האמיץ שמתחת לאדמה

כבוד האדם 7: מפלצות המאדים שבתוכנו

אחד הדברים שאני עוסק בהם רבות בעבודה הפרטנית, בהרצאות ובפעילויות עם הורים ועם אנשי חינוך, הוא הניסיון להבין מדוע ילדים ומבוגרים נותנים שישפילו אותם, או מדוע אנשים "מעדיפים" להישאר במצב של עליבות, וזאת על מנת ליצור כלים לסייע לאנשים אלה ולעזור להם לעבור תהליך – לא "שינוי", כי אם תהליך של גילוי מי שהם באמת ופריצה לקראת – לחיות כפי שהם באמת וכפי שראוי להם.

השלב המקדים לתהליך – לרצות בו! לרצות לצאת מהמצב הרע, המדכא, המשפיל; להשתוקק לפרוח, לשאוף לחיים של הגשמה.

ולמה, בעצם, לא לרצות בכך? בבקשה:

לפני הרבה שנים קראתי את "מלחמת העולמות" מאת ה. ג'. ולס, על יצורי המאדים שפולשים לכדור הארץ. לבד מהעלילה המרתקת, אפשר למצוא שם רבדים של התרסה כלפי האנושות. ראשית, התיאור החיצוני של אנשי המאדים – מפלצתי, דוחה ומשעשע כאחד – מלווה בהסברים כאילו-אגביים איך התפתחו עד שהגיעו למצב זה, כשהרמז הברור הוא שבסופו של דבר גם אנחנו ניראה כך – מוח ענקי נייד…

בנוסף, כאשר ולס מתאר איך יצורי המאדים משמידים את הערים ועושים מעשים איומים לבני האדם, הוא משווה זאת למה שבני האדם עושים, בכוונה או בהיסח הדעת, לבעלי החיים (ולמעשה, חלק מהדברים אינם שונים ממה שבני אדם עושים לבני אדם אחרים).לא אגלה כאן את סוף הספר – רק אגיד שאפשר לראות שם את שיא ההתרסה והלעג כלפי הסגידה לקידמה ולהישגי הטכנולוגיה.

 בתוך הספר מתחבא פרק שנראה תלוש ולא קשור לרצף האירועים – הפרק "עולם חדש ואמיץ". כשקראתי אותו, לפני הרבה שנים (הייתי אז עדיין סטודנט לתואר ראשון), קלטתי שיש כאן משהו מיוחד, אבל לא ידעתי בדיוק מה (לא הכרתי אז את ספרו של הקסלי בשם זה). היום, לאחר שעברתי תהליך שאתייחס אליו לקראת סוף הדיון, אני מאמין שאני יודע.

 יצורי המאדים משתלטים על כדור הארץ, ובני האדם חסרי האונים נמלטים מפניהם. גיבור הספר – אינני זוכר אם שמו מוזכר, לשם הנוחות נקרא לו ג'ון – שומע שמתחת לאדמה מתארגנת מחתרת של בני אדם, בראשותו של מנהיג כריזמטי ונערץ. ג'ון יורד אל מתחת לאדמה, וכולו נרגש ומשולהב לפגוש את המנהיג.

ג'ון לא מתאכזב – המנהיג באמת עשוי ללא חת, מלא בביטחון, ושולט ללא עוררין. נתיניו כולם מאוחדים וסרים למשמעתו, אין בהם אחד שיערער ולו ברמז על סמכותו. ג'ון מתמלא תקווה. הוא ניגש לדבר עם המנהיג, ושואל אותו מתי יתחילו להשיב מלחמה נגד אנשי המאדים, להחזיר את כדור הארץ לידי בני האדם. אך ג'ון מגלה לתדהמתו, כי המנהיג כלל אינו מתכנן להילחם. המנהיג ונתיניו שכחו בכלל מקיומם של יצורי המאדים, נדמה להם שתמיד בני האדם חיו מתחת לאדמה. ג'ון מנסה להלהיב אותם, אבל המנהיג מעדיף להישאר במעמדו הרם והנוח, והמונהגים – גם הם מעדיפים להישאר במעמדם השפל והנוח. "עולם חדש ואמיץ", כך הם מכנים את חייהם, חיים שאין בהם שמש, ירח, כוכבים, פרחים. חיים שיש בהם כללים מאוד ברורים של רודנות וציות. חיים סתמיים ונוחים. כל כך נוחים.

לא סתם קוראים המנהיג ונתיניו לעולמם "אמיץ". הם באמת מרגישים שהם אמיצים, חזקים, בעלי ביטחון. אבל האם אינם יודעים בתוך-תוכם, שכל מה שמניע אותם הוא פחד? אולי. אבל מה שמעורר בהם פחד הוא מפלצתי כל כך, ומעורר בהם כזאת תחושת אפסות, שאין הם רוצים להעלותו בדעתם. עדיף לפחד מהמנהיג. עדיף לכלות את חייך בדברים חסרי ערך. זה רע, אבל זה רע שאפשר, פחות או יותר, לחיות אתו. רע שמאפשר לך לשקר לעצמך שכך היו פני הדברים מאז ומעולם, רע שיוצר בך את התחושה שהגעת למקום הראוי לך, ושכל מה שעושים לך ושאתה עושה – זה מה שמגיע לך.

ואנחנו?

כמה מאיתנו מעדיפים להיות שקועים במצב רע, על מנת שלא להתמודד עם מפלצות המאדים שמאיימות עלינו? כמה מאיתנו משקרים לעצמנו שזה מה שאנו רוצים ושכך טוב לנו? כמה מאיתנו מקבלים מסביבתנו את העידוד, כן, העידוד – להמשיך לשקר להם ולעצמנו?

כדי להסביר את דבריי, אספר דבר-מה אישי.

אני הייתי שם, בעולם "האמיץ" הזה. לי יש לקות זמן ומרחב. לקות שמתבטאת בקושי בכל הקשור בכיוונים ובזמנים, ועלולה לגרום למצבים מביכים באופן נורא (ובאמת שאני לא מגזים). למשל – ללכת לאיבוד במקומות שאדם רגיל אינו מעלה בדעתו שאפשר ללכת בהם לאיבוד, או לקבוע עם אנשים במקום מסוים ולחכות להם במקום אחר, בזמן אחר…

ומה עושים כאשר קורה משהו מביך? לא הגעת למקום, התבלבלת בדרך, כועסים עליך – איך "יוצאים מזה"? השיטה שאני נקטתי, הייתה… למצוא נקודת חולשה אצל האדם שמולי, ו-"להתעלק" עליה. הייתי מאוד "טוב" בזה, וגם קיבלתי תגובות מעריצות ומתפעלות מהסביבה. ועם הזמן שכחתי מדוע התחלתי לעשות זאת, היה נדמה לי שכך נהגתי תמיד, ושזאת תכונה שלי, משהו שמאפיין אותי ושאינני יכול בלעדיו.

עברתי תהליך שינוי. לא אספר עליו כעת, רק אומַר שיצאתי מהעולם שמתחת לאדמה, הפסקתי באופן מוחלט להקניט אנשים וללעוג להם, עברתי לדרך של התמודדות נכונה עם מפלצת המאדים שלי, ואם יורשה לי להתגאות – פיתחתי שיטה סדורה ומובנית, שבעזרתה מגיעים ילדים, בני נוער ומבוגרים, למצב שהם שואפים ומשתוקקים להגיע להתמודדות נכונה, ובשלב הבא – לכך שהם אכן מגיעים להתמודדות שעושה טוב גם להם וגם לסביבתם.