לשון: תחביר ומערכת הפועל – מציאת נשוא פועלי
מציאת נשוא פועלי
כאשר אנו מלמדים את ניתוח המשפט הפועלי, אנו נוהגים לומר לתלמידינו, שהדבר הראשון שמחפשים במשפט הוא פועל. ואיך מזהים פועל? לנו זה ברור. ולתלמידים?
למשל, במשפט הבא: "על אף התגברותה של הסופה המשכנו בדרכנו."
הפועל הוא, כידוע לנו, "המשכנו". אך ישנם תלמידים, בעיקר לקויי למידה, שיכולים לסמן כפועל את "התגבּרותהּ", או את "בדרכּנו". השגיאה נובעת מהיעדר שיטה סדורה – התלמיד מסמן מה ש-"נראה לו" כפועל. אולי מפני שמציאת פועל נראית לנו מיומנות בסיסית, על גבול המובן-מאליו, לא תמיד אנו מציעים שיטה סדורה לשם כך.
השיטות שאנו מציעים (ואני מסתמך רק על מה שמוכּר לי ועל מה שאני רואה בשטח) אינן באמת מסייעות לתלמידים המתקשים. אני נתקל רבות במשפט: "פועל זה פג"ז: פועל-גוף-זמן." חלק מהתלמידים שמגיעים אליי, אינם מצליחים לראות בכך יותר מאשר סיסמה קליטה.
יש ואנו אומרים לתלמידינו "את הפועל ניתן להטות בזמנים ובגופים השונים." אנו מציגים דוגמאות להטיות, נותנים לתלמיד להתנסות בהטיות פעלים, ואם הוא מצליח בכך, נדמה לנו ולתלמיד שהוא אכן הבין. אבל… תלמידים "מצליחים" להטות בזמנים ובגופים גם שמות עצם! למשל, תלמיד יכול "להטות" את המילה "התגברותה" כך: "התגברותו, התגברותי…" או אפילו בזמנים וגופים: "התגברנו, נתגבר…" איך נסביר לו איפה הטעות בלי להסתבך?
ההצעה שלי להוראת שיטה יעילה לזיהוי פועל במשפט: להנחות את התלמיד לשנות את זמן המשפט (לגבי תלמידים לקויי שפה, ייתכן שהמשימה הזאת תהיה קשה במידת מה. אין בכך כל פסול, להפך). אם נשנה את המשפט שבדוגמא לזמן עתיד, נקבל: "על אף התגברותה של הסופה נמשיך בדרכנו."
מה הִטִּינוּ? המילה שהיה עלינו להטות – זהו הפועל. מכאן אפשר להגיע להגדרה תחבירית לפועל, הגדרה שתלויה בהקשר משפט: המילה שאנו מטים בעת שינוי זמן המשפט – זהו הפועל.
בשיטה הזאת באים לידי ביטוי שני עקרונות חשובים ביותר:
ראשית, התלמיד אקטיבי. התלמיד מפעיל חשיבה לשונית במהלך הבנת הדברים, ואף מתרגל מיומנות לשונית נוספת לזו שהוא לומד (הטיית משפט בזמנים שונים בנוסף לזיהוי פועל). בנוסף – התלמיד מבין איך לבודד יחידה מתוך המשפט.
עוד על בידוד יחידות שונות בתוך המשפט, מהי חשיבות המיומנות הזאת לניתוח התחבירי, להבנת משפט ואף להבנת פסקה – בפעם הבאה.
רוצים ללמוד באווירה אחרת?
השאירו פרטים ונחזור בהקדם:
