ללמוד את דרכי ההבנה, את ארגון המחשבות, ללמוד לנהל את הלמידה
כמורה פרטי שהוא גם מומחה ללקויי למידה,
יש ומגיעים אליי תלמידים שהבעיה שלהם היא לאו דווקא בהבנת החומר,
אלא במשהו אחר לגמרי.
נערים שיודעים את החומר היטב, אפילו מצוין, ובמבחנים נכשלים –
גם אם אין להם שום מידה של חרדה.
ולא רק במבחנים – מורה אחת אמרה לי פעם בתסכול:
"היא אומרת דברים ממש לא ברורים בכיתה, ממש שטויות, כאילו אין לה מושג,
אבל אני יודעת שהיא מבינה הכול, אני מרגישה, ואני לא מצליחה לראות איפה היא נופלת בדרך."
הבעיה של הילדה ההיא הייתה קשורה לארגון המחשבות –
היא חשבה נכון, אבל הדברים נאמרו אחרת לגמרי…
בעיה מתסכלת שעלולה גם להרוס יחסים עם חברים,
ובהחלט אפשר להתמודד איתה ולנטרל אותה.
הילדה הזאת, אגב, פעילה ומסתדרת מצוין היום,
גם בזכות שיתוף הפעולה וההבנה של המורה.
בר, ילד נבון ומשקיען, באמת בחור מקסים,
עורר בי התפעלות בתפיסה החדה שלו בכל הקשור למתמטיקה (5 יח'…).
ובכל זאת – קיבל ציונים נמוכים במבחנים.
בשיעורים כלל לא לימדתי את בר "חומר" – הוא באמת ידע והבין הכול – אלא:
ראשית, למדתי את דרכי ההבנה, ההסתכלות וההתארגנות שלו.
לאחר מכן – לימדתי אותו איך לנהל אותן באופן יעיל,
ואיך לתרגם אותן לשיטת כתיבה מסודרת שמקדמת את הבנתו.
התוצאות – כפי שאבא של בר כתב – מעולות.
הזכרתי קודם את שיתוף הפעולה של המורה – זוהי נקודה חשובה.
כמורה פרטי אני שואף להגיע לשיתוף פעולה עם המורה בביה"ס.
ראשית, הדבר מכבד את המורה ואת העבודה וההשקעה שהיא עושה עם התלמיד, וגם:
כך המורה יכול לראות איך הדברים באים לידי ביטוי בתפקוד של הילד בביה"ס,
גם בשלב מוקדם שבו הציונים עצמם עדיין לא השתפרו
(כמובן – כשניצב בפניי מורה איכותי שלא חושב שהציונים הם חזות הכול…).
הקשר עם המורה חייב להיות מכבד,
והמורה הפרטי חייב להוקיר את ההשקעה של המורה ע"ח זמנו הפרטי,
את הנכונות לשמוע דברים חדשים לא מוכרים מאיש מקצוע אחר (באמת שזה לא מובן מאליו).
אם המורה הפרטי באמת מרגיש שזה נכון, ומקפיד על כך –
הילד מקבל את המעטפת השלמה והטובה ביותר.
רוצים ללמוד באווירה אחרת?
השאירו פרטים ונחזור בהקדם:
