"הוא לא בלחץ, הוא זורם עם השיעור, איזו התקדמות נפלאה"

באופן רשמי, יהונתן (שם בדוי) התקשה בחשבון. התקשה עד מאוד. הוא היה בכיתה ו' – ולא הצליח להבין בשום אופן מהם אחוזים, איך עושים פעולות חשבון בשברים, לא הבין את סדר פעולות החשבון… בשיעורי החשבון הוא היה אבוד לגמרי. כל התחום של החשבון היה כמו זר לו לחלוטין.

"ומה בתחומים האחרים?" שאלתי את אמו לפני תחילת התהליך, "מה עם הבנת הנקרא?". "גם בזה תמיד היה קשה לו," היא אמרה לי, "וגם בשיעורים האלה הוא בעצם לא עושה כלום, אבל אי אפשר לעבוד על הכול. אני לא רוצה סתם לשגע אותו ולתת לו שיעור כל יום…"

אין צורך בשיעור כל יום, אמרתי לה. תוך כדי שיעורי החשבון בשיטה שלי – יהונתן ילמד גם הבנת הנקרא, והבנה בכלל. 

אמו היקרה של יהונתן נתנה בי אמון, והתחלנו בשיעורים. ולא רק בשיעורים – העבודה בשיטת רבדים כוללת גם תקשורת שוטפת שלי עם ההורים ועם המורים. וכך הצלחנו להגיע, בשלב מתקדם בתהליך, לכך שיהונתן כבר לא הרגיש אבוד באף שיעור בכיתה, גם כשהתקשה להבין. הוא ידע שגם אם הוא מתקשה – הוא מסוגל. כך הגענו למצב הזה שמתואר בתכתובת עם מורתו (לאחר שהאזינה  להקלטת שיעור): יהונתן הבין היטב נוסחה, וידע להשתמש בה. הוא הצליח לפתור חידת לוגיקה – חידה שאילו היה ניצב בפניה לפני כן, לא היה רואה אותה כמשעשעת, אלא כמטילת אימה. הוא זרם עם השיעור, והסתדר עם המדיה של הזום, שמאוד חשש ממנה. יהונתן התקדם לא בחשבון בלבד, אלא ביכולת ההבנה וביכולת ההתמודדות בכל התחומים. אין זה אומר שלא היה לו קשה – בהחלט היה לו קשה; והוא הצליח, ברוגע, להתמודד עם הקושי.