לשון: מערכת הפועל – ספיישלים!
איך מוצאים בניין? הדרך המקובלת – להעביר לעבר נסתר ("הוא אתמול…"). כפי שראינו במאמר הקודם – יש מקרים שבהם השיטה הזאת בעייתית. אז לפני שמעבירים, בודקים האם יש לנו אחד מהספיישלים. כלומר: המקרים שבהם אפשר לדעת מהו הבניין מיד או כמעט מיד, בלי להעביר לעבר נסתר.
בבקשה, קבלו את הסְפֵּיְשֶׁלִים
- פועל בן שתי אותיות בלבד – רק קל! (קל – בניין פָּעַל). צֵא, בֹּא, רָץ, עָף, סֹב, שֵׁב, כֵּן (כן, זה פועל!), עֵד, מַק, גַּש, רָב – כל אלה: רק קל! אין כאן יוצאי דופן.
- קובוץ (םֻ) – רק פֻּעַל או הֻפְעַל. ואיך מבחינים? פשוט: קובוץ בשורש – פֻּעַל. קובוץ לא בשורש – הֻפְעַל. ומה אם קשה לנו לזכור באיזה בניין הקובוץ בשורש? אין בעיה, כותבים "פֻּעַל" ו"הֻפְעַל" ובודקים. נראה אם אתם יודעים: מֻבְטָל, מְבֻטָּל, יְפֻרְסְמוּ, יֻקְפָּא, הֻשְׁבְּתָה, נְשֻׁחְרָר, שֻׁרְבְּבוּ, אֲפֻטַּר, תְּקֻדְּמִי, תֻּקְדַּם, תֻּפְרַדְנָה, מְקֻבָּלוֹת, שֻׁלַּבְתֶּם.
- םָםוּם – רק קל! זהו משקל פָּעוּל, הלא הוא הבינוני הסביל של בניין קל. דוגמאות: חָשׁוּב, נָתוּן, כָּתוּב, נָהוּג, לָעוּס, דָּפוּק, פָּזוּר, שָׁטוּחַ, דָּהוּי, יָדוּעַ. אם המילה מופיעה בצורת הנקבה, הרבים או הרבות – מה הבעיה, נעביר ליחיד: אֲבוּדָה – אָבוּד; רְקוּמִים – רָקוּם; צְמוּדוֹת – צָמוּד. חשוב: לא לנסות להעביר כאן לעבר!!! אם תנסו להעביר לעבר, ייתכן שתאבדו את הדרך ותגיעו לבניין אחר. מה גם שצורות העבר של חלק מהפעלים הללו אינן תמיד זמינות, ולפעמים גם לא ממש קיימות.
יש עוד ספיישלים, אבל שלושת אלה הם המהירים ביותר.
דוגמה שמעלה עוד שאלה
דוגמה לבעייתיות בהעברה לעבר – למשל, "המקום פָּנוּי" (או, אם כבר ספיישלים: "מי פנוי ב…"?). הוא אתמול… פּנָּה ב-פִּעֵל, לא? או הִתְפַּנָּה ב-הִתְפַּעֵל? אולי פָּנָה ב-קַל? מה פתאום פנה, איך "עשה פניה" קשור ל"פינה את המקום"? אבל… הבניין הוא אכן קל.
איך זה ייתכן? אל דאגה: מאמר על החיים-משלהם שמסדרים לעצמם היצירים הלשוניים, ואיך הם מלגלגים על הניסיונות שלנו לְמַשְׁטֵר וּלְמַסְגֵּר וּלְמַסְדֵּר אותם לפי "ההיגיון" – בקרוב.
לא לשכוח, עיקרון ההסתייגות
עיקרון חשוב בשיטת רבדים – עיקרון ההסתייגות. גם כאן: מה קורה אם אף אחד מהספיישלים האלה לא פנוי? מה אם יש לנו יותר משתי אותיות, אין לנו קובוץ ולא שורוק?
אז יש תהליך מציאת בניין – שיטת ההצבה. יעודכן בקרוב.