"הוא הבין מצוין ושיחק איתי בדרך הביתה מהשיעור"

אלון (שם בדוי) הגיע בשיעור הזה לפריצת-דרך בשני תחומים שאין קשר ביניהם: הבנה חברתית וגיאומטריה. ובאמת – איך אפשר לשזור שני תחומי-חיים כל כך שונים, בשיעור אחד?

אז ככה: השזירה נעשית לא בין התחומים עצמם, אלא בין היבטים מסוימים של ההבנה הבסיסית של כל אחד מהם. 

אלון התקשה מאוד להבין איך זה שגם מלבן הוא מקבילית, וגם מקבילית היא מקבילית. לאלון היה קשה, מאוד קשה, להבין מלכתחילה מהי מקבילית ומהי הקבלה בין ישרים, אז בוודאי שיהיה לו קשה להבין מהו הדבר הזה שאיננו מקבילית, אבל בעצם הוא כן. וכל מי שרוצה לומר: "אבל זה כל כך פשוט – מלבן זה סוג של מקבילית!", מוזמן ליצור אתי קשר, ואבהיר לו, כפי שהבהרתי להוריו המודאגים של אלון, מדוע לאלון, למרות שלא הייתה לו להבין כמה וכמה דברים אחרים, חלקם מסובכים, הבנת עניינים כאלה לא הייתה פשוטה כלל.

כפי שאלון התקשה להבין כיצד מלבן יכול להיות סוג של מקבילית אבל בכל זאת להיות לא "סתם מקבילית", כך הוא התקשה להבין איך מישהו יכול להיות חבר, אבל לא "חבר טוב", ומדוע יש דברים שמתאים לעשות עם חבר-בנפש, ולא מתאים לעשות עם חבר "רגיל". משהו בסיסי בהבנה של עניינים כאלה – עצם ההכרה בכך שיש הבדלים, ושצריך להתחשב בהם, היה קשה עד מאוד לאלון. אני מבין את הקושי שלו היטב. אלון ואני חולקים אותו סוג של לקות למידה – NVLD, לקות למידה בלתי מילולית. אצלי הלקות מתבטאת בעיקר בחוסר תחושת זמן ומרחב, וגם קשיים מהסוג של אלון אינם זרים לי כלל, ובחלק מהמצבים החברתיים המתסכלים שאלון התנסה בהם – התנסיתי גם אני.

אני לימדתי את עצמי להתמודד עם הלקות, ובהצלחה רבה. והיום – אני מלמד אחרים להתמודד ואף להתיידד עם הלקות הזאת. אלון הוא אחד הילדים שהייתה לי הזכות לעבוד איתם ולקדם אותם גם במישור הלימודי וגם במישור החברתי-רגשי.