"שובל נהנה איתך מאוד אתמול"
"אבל זה אותו הדבר!" צחק שובל (שם בדוי), שהיה אז בכיתה ב', בכל פעם שהראיתי לו עוד וריאציה של בדיחת-התפוח-המועדף. לא פשוט היה להצחיק את שובל – הוא הגיע אליי מלא בעוינות, הייתי אף אומר שנאה, לכל דבר שנראה לו קשור ללימודים. אבל כבר בשיעור הראשון הייתה לו תגלית שהפתיעה והפעימה אותו: שובל גילה שהוא יכול גם להתאמץ וגם ליהנות. לא רק בקריאה, תחום שלפני כן היה מאיים ואפילו מבעית בשבילו, ולא רק בלמידה, אלא גם בחיים בכלל.
האם עם כל תלמיד מתאים "להריץ דאחקות" בשיעור? בשום פנים ואופן לא. חלק חשוב בעבודתי – לזהות מהו דפוס העבודה המתאים לתלמיד. איך זה נעשה? התשובה בקישור.
רוצים ללמוד באווירה אחרת?
השאירו פרטים ונחזור בהקדם:
