שרון: לקות למידה חריפה – חוסר יכולת ללמוד? ההפך הוא הנכון!

מדוע לקויי שפה נדרשים להתאמץ הרבה יותר ממישהו אחר על מנת לבצע חישובים "פשוטים"? הרי לכאורה – זה לא קשור לשפה. ומדוע זו שגיאה מוחלטת לומר (כפי שחשבו במכינה ששרון ניסתה להתקבל אליה), שהקושי של לקויי שפה בלשון ובלמידה מעיד על אינטיליגנציה נמוכה? שוב: זו שגיאה! על מנת לענות על השאלות הללו, חייבים להבין במדויק את השפעת הלקות.

שרון (שם בדוי), נערה עם לקות שפה חריפה, למדה אצלי ארבע שנים, ולמרות קשייה עברה בהצלחה את בחינות הבגרות. כשרצתה להמשיך ללמוד ולהתקדם, נתקלה בקושי בלתי צפוי: במכינה שפנתה אליה (ככל הזכור לי הייתה זו מכינה, אך ייתכן שמדובר במסגרת אקדמית אחרת), הטילו ספק ביכולת ללמוד. היא הייתה זקוקה להתאמות במבחנים (במאמר שבקישור זה מובהר, מדוע מדובר בהתאמות ולא ב"הקלות"), ובמכינה סברו, שאם היא זקוקה להתאמות כאלה – אז היא בוודאי לא מסוגלת ללמוד בכלל. כתבתי עבור שרון את המכתב שלפניכם, ובו הבהרתי במדויק מהי לקות הלמידה של שרון, כיצד היא משפיעה, ומדוע אין זה נכון, ואף לא קרוב לנכון, ליצור זהות בין לקות למידה, קשה ככל שתהיה, לבין חוסר יכולת ללמוד. למעשה: ההפך הוא הנכון. ככל הידוע לי – שרון התקבלה לאותה מסגרת אקדמית או קדם-אקדמית, וכמובן – הצליחה ושגשגה שם.

לכבוד

___________________,

הנדון: שרון

שרון למדה אצלי החל מכיתה ט' ועד סוף י"ב. השיעורים עסקו בהבנת הנקרא והבעה ובהעשרה לשונית ככלי להתמודדות עם לקות הלמידה של שרון (על כך בהמשך), וכן בהכנה לבגרות במקצועות הבאים: לשון, מתמטיקה, ספרות, היסטוריה ואזרחות. תדירות השיעורים: בדרך כלל פעם בשבוע, ובתקופות של בגרות או תקופות "לחוצות" אחרות – פעמיים בשבוע. השיעורים התקיימו תוך שיתוף פעולה עם צוות המורים בביה"ס.

לשרון לקות למידה קשה ביותר, הבאה לידי ביטוי בראש ובראשונה בתחום השפה והקישור בין הגאים למשמעות. הדבר דורש ממנה להפעיל מאמץ רב בהרבה מכפי שאדם "רגיל" ללא לקות (או עם לקות במידה נמוכה יותר) נדרש להפעיל, וזאת אף בפעולות "פשוטות" ובסיסיות. הדוגמא הבאה תמחיש את דבריי אלה:

לדובר עברית ללא לקות או עם לקות במידה נמוכה מזו של שרון, ברור כמובן מאליו, שהמילה "שישים" נשמעת דומה למילה "שש", שהמילה "שבעים" נשמעת דומה למילה "שבע" וכו'. וכאשר אותו דובר רגיל נדרש לספור עד מאה, אין לו כל בעיה לעשות אנלוגיה מהספרות למספרים הדו-ספרתיים: כפי ששמונה מגיע אחרי שבע, כך שמונים מגיע אחרי שבעים.

שרון, לעומת זאת, איננה שומעת את הדמיון הצלילי הזה באופן טבעי. לכן, יכולתה להיעזר ב"שש-שבע-שמונה" על מנת לשלוף מידית את הסדר "שישים-שבעים-שמונים" היא מוגבלת. על מנת לספור עד מאה שרון צריכה להפעיל חשיבה וזיכרון במידה גבוהה בהרבה מאלה שנדרש להם דובר העברית הממוצע.

אין באמור לעיל, כמובן, כדי לטעון כי שרון מפגינה קושי בספירה – הרי שרון עמדה בהצלחה בבחינות הבגרות במתמטיקה – אלא להראות על כך שגם פעולות "פשוטות" דורשות ממנה מאמץ רב. שרון בפירוש מסוגלת לבצע כל מטלה לימודית, גם מורכבת ומסובכת, אלא שמשאבי הקשב, הריכוז והמאמץ שהיא נדרשת להשקיע לשם כך – גבוהים בהרבה מאלה שנדרש להם תלמיד אחר.

בנוסף, שרון מתקשה ללמוד כל מושג לימודי חדש, ובמיוחד כל מושג מופשט. חשוב להדגיש: אין הדבר נובע מיכולת הפשטה נמוכה. יכולתה של שרון להבין דברים מורכבים ואף עמוקים איננה נופלת ולוּ במעט מזו של בני גילה, ובמובנים מסוימים אף גבוהה יותר. הקושי נובע מהלקות השפתית: הלקות השפתית של שרון מקשה עליה לקשר באופן אינטואיטיבי מושגים חדשים למילים שהיא כבר מכירה. כאשר שרון התחילה את לימודיה אִתִּי, היה לה קשה מאוד להבין את הקשר בין כל מושג חדש או מיומנות חדשה, לחומר הקודם שלמדה, ובדרך כלל אף יצאה מהנחה שקשר זה אינו קיים כלל. במהלך הלמידה וההתקדמות, בנינו דרכים להבין את הקשרים בין הדברים, כך ששרון יכולה להסיק מסקנות מחומר קודם לגבי מושגים חדשים ולגבי חומר חדש, ברמה שאיננה נופלת מהנדרש. אך חשוב מאוד לזכור: שרון משקיעה לשם כך משאבי קשב ומאמצים מרובים בהרבה מאלה שנדרש להם תלמיד אחר עם אותה רמת ידע ואינטליגנציה.

שרון עברה בהצלחה את כל בחינות הבגרות, ובהחלט יש לה הכישורים והיכולות הנדרשים על מנת להצליח בלימודים גבוהים, אך כפי שכתבתי קודם – המאמצים שהיא נדרשת להשקיע על מנת להביאן לידי ביטוי, הם גבוהים בהרבה מאלה שנדרש להם תלמיד אחר.

כאן המקום לציין בנימה אישית יותר, עד כמה היה לי נעים ומהנה לעבוד עם שרון. במהלך כל תקופת הלמידה שרון הפגינה מוטיבציה אדירה, ובאמת שאינני נוקט לשון הגזמה, ולא חסכה מעצמה כל מאמץ על מנת להתקדם ולהצליח. אני מאחל לשרון הצלחה רבה בלימודים ובכל אשר תפנה.

אשמח לעמוד לרשותכם בכל שאלה והבהרה,

בברכה,

ליאור דגן